המדינה תפצה אדם בשל החרמת תעודת הזהות שלו בעקבות אי תשלום דו"חות תנועה- שלא כדין

כללי

1.         עניינה של התובענה שלפנינו, אחריותה של המדינה לנזקיו של התובע אשר נגרמו לטענתו, עקב החרמת תעודת הזהות שלו בעקבות אי תשלום דו"חות תנועה.

2.         ביום 8.11.04 נעצר התובע לביקורת שיגרתית על ידי ניידת משטרתית בין כפרו, דיראת, לבין יאטה. כאשר התברר לשוטר רס"מ מוטי קפויה (להלן - השוטר) כי אין ברשות התובע רשיון נהיגה ורשיון רכב, וכן כי לתובע דו"חות תנועה שלא שולמו עוד משנת 1999 - נפסל רשיון הנהיגה של התובע במקום למשך 7 ימים, ונלקחה ממנו תעודת הזהות על מנת להבטיח את התייצבותו באגף התנועה לצורך קבלת זימון לבית המשפט וקבלת שובר לתשלום הדו"חות.

            אין מחלוקת כי לא ניתן לתובע תיעוד חלופי.

3.         על פי המסמכים שצורפו לכתב ההגנה, נכון ליום 31.12.06 עמדו לחובת התובע 14 קנסות בשל עבירות תנועה שלא שולמו, חלקם עוד משנת 1999, 7 קנסות במחוז ש"י כאשר החוב בגינם הינו 3,988 ש"ח וכן 7 דו"חות בשטחי ישראל כאשר החוב בגינם הינו 3,949 ש"ח, ובסה"כ (נכון ליום 31.12.06) - 7,937 ש"ח, כולל ריבית בגין הצמדה ופיגורים.

            עוד התברר כי לתובע שני זימונים לבית המשפט שלא קויימו על ידו.

4.         לאחר התכתבות ענפה בין הצדדים, שצורפה לכתב התביעה ופורטה בסעיפים 10-18 לסיכומי התובע, הוחזרה לתובע תעודת הזהות שלו ביום 20.3.05, לאחר כארבעה וחצי חודשים. יצויין, כי תעודת הזהות הוחזרה לתובע מבלי שהקנסות שולמו על ידו.

טענות התובע

5.         לטענת התובע, החרמת תעודת הזהות נעשתה שלא כדין ובהעדר סמכות, ובהחזרת התעודה מבלי שהדו"חות שולמו יש משום הודאה של הנתבעת שאין לה סמכות להמשיך ולהחזיקה.

            לטענתו, בהחרמת התעודה הפרה הנתבעת גם את חובתה לשמור על כבודו של התובע ועל זכויותיו לחופש תנועה, לבטחון אישי, לחירות ממעצר, לשמירה על קשריו המשפחתיים ולפרנסה, וגרמה בכך לנזקים הנטענים על ידו.

            התובע טוען כי במעשיה האמורים נושאת הנתבעת באחריות לעוולה של הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין.

6.         כמו כן טוען התובע, כי ביום 17.1.05 נעצר במחסום פתע בדרך עפר ומאחר שלא היתה לו אפשרות להזדהות בהעדר תעודת הזהות שהוחרמה, הוחשד ונלקח לחקירה. התובע מודה כי שוחרר מיד לביתו בהעדר כל מידע בטחוני בעניינו.

לטענת התובע, בכך אחראית הנתבעת לעוולה של כליאת שווא לפי סעיף 26 לפקודת הנזיקין.

7.         טענה נוספת שמעלה התובע, כי בכל מעשיה ומחדליה של הנתבעת חרגה מחובת הזהירות כלפי התובע ועל כן נושאת באחריות לעוולת הרשלנות.

לטענתו, העובדה כי הנתבעת נוקטת יד קשה נגד מי שאינו יכול להזדהות בפניה במסגרת אכיפת החוק בשטחים מקימה חובת זהירות מיוחדת בשעה שבה היא מבקשת להחרים תעודת זהות מבלי להנפיק לאותו אדם תיעוד חילופי, וכן בשעה שהיא משמרת את המצב הבלתי חוקי משך זמן כה רב.

טענות הנתבעת

8.         הנתבעת טוענת כי הסמכות ללקיחת תעודת הזהות קמה מכח סעיף 91 ג (א)(2) לצו בדבר הוראות ביטחון (יהודה ושומרון) (מס' 378) התש"ל-1970 (להלן - הצו).

הואיל והתובע הוא עבריין תנועה סדרתי, הופעלה כנגדו הסמכות האמורה, נמסר לו מסמך שבו מצויין  דבר לקיחת תעודת הזהות, וכן נמסר לו כי עליו להתייצב במקום ובמועד שנקבעו. התובע בחר שלא להתייצב ולא שילם את הקנסות.

לטענת הנתבעת, לו היה עושה התובע כן, היה מקבל חזרה את תעודת הזהות בו במקום.